לפני כשבוע שודרה כתבה בחדשות ערוץ 2 על אימוג’ים והמקום שהם תופסים בחיינו. בין השאר הובא שיעור תנ”ך אשר בו המורה מלמדת את סיפורי המקרא דרך אימוג’ים , ציור של גבר , ילד , כבשה וסכין , איזה סיפור זה ? וכל הכיתה ענתה – עקדת יצחק.
זה היה רגע מכונן מבחינת ההבנה שישנו תהליך מתמשך בו החברה שלנו עוברת מן הדרש אל הפשט.
למה אימוג’ים ? כי שפת המקרא קשה…
לפני כשבועיים עם פתיחתו של פסטיבל ישראל וקצת לפניו השתלחה שרת התרבות בשוחרי התרבות כמנהגה , והפעם על הפרק סוגיית העירום באמנות. מבחינתה , עירום הוא איש או אישה אשר הורידו את בגדיהם , זהו , זה עירום.
עירום באמנות? אין דבר כזה . משמעויות , עומקים , רבדים , מחשבה? אין דבר כזה , יש רק איש ואישה עירומים.
זה ממש מעכשיו , הקוד האתי ששר החינוך ביקש שייכתב עבור המרצים במוסדות להשכלה גבוהה קובע כי למרצים אסור להביע דעות פוליטיות באקדמיה , כי לדעתו של שר החינוך אין יכולת לאדם מבוגר להתמודד עם דעות אחרות. להתמודד במקום הדורש מהאדם להעמיק ולהתמודד , במקום זה שילמד את החומר , כפי שבנט חושב שהוא מבטא את האמת הלא פוליטי….
הדוגמאות רבות מספור , וקצרה היריעה מלפרטן אך המגמה ברורה , להחזיר את השיח מן הדרש אל הפשט. מן הרובד השני , ה
מעמיק , המנצל את היותו של האדם יצור תבוני , אל הפשט , נקודת היציאה הבסיסית של השיח , הנקודה הנמוכה ביותר בתוך השיח האנ
ושי.
המציאות הישראלית העכשווית הפועלת בחסות הממשלה לרדד את השיח ולשלוט על הפה והמחשבה, נוגדת בתכלית הניגוד את המחשבה המערבית והיהודית , זו המבקשת להעמיק ולחקור , להסתקרן ולא להרפות , ולבנות מציאות שבה דרים רבדים שונים בכפיפה אחת.
היהדות ידעה להרכיב את תוצריה ברבדים רבים ומעמיקים , מן הפשט היא יצאה תמיד את הדרש. חז”ל ידעו של סיפור עקדת יצחק צריך להוסיף רבדים רבים נוספים, רב
דים מעמיקים , רבדים המאתגרים את המחשבה. הם לא חשבו לרגע שאותם מדרשים אשר כתבו , הינן אמת הסטורית , הם כתבו בשביל לחדד את המחשבה , בשביל ללמד אותנו משהו . חז”ל
שתי אסכולות ביהדות , בית שמאי ובית הלל , השילוב ביניהן , זו לא פחדו להיות נועזים , לכתוב ולהפליג למחוזות נפלאים.
למה חז”ל ואחריהם גדולי המחשבה והספרות לא פחדו ? ואילו היום הפחד מחזיר אותנו אל הפשט.
הם לא פחדו כי העריכו את האדם כיצור תבוני אשר לו היכולת לנתח , להחליט בין טוב לרע , להביא תובנות משלו , לחדד את דרכו , לדעת שהמציאות מביאה אתגרים כל הזמן שלהם אנחנו יכולים ללא מורא וללא פחד. ובעיקר לדעת שהאנושות תמשיך לצעוד קדימה , כאשר היא תחקור ותעמיק .של החוקר התאורטי אשר אינו בהכרח מעוניין להגיע למסקנה פרקטית יישימה לבין אותו אחד אשר מביא את היישום כחלק מההבנה , אותו שילוב של סקרנות אין סופית הוא אשר מביא את היהדות למקום חדשני . כל אלו אשר מעוניינים רק בפרקטיקה , אשר מפסיקים לחשוב גם בית שמאי , אלו הם אלו המרדדים את השיח. היהדות מעולם לא מחקה את בית שמאי מספרותה , כי ידעה באופן מפוכח , שחשיבותו של בית שמאי בתוך השיח הוא חלק מנשמת אפה של היהדות.
ומה קורה היום ? היום בדיוק ההפך , היום הנסיון הוא של שליטה , של טכנוקרטיה , כי עקדת יצחק היא גבר , ילד , סכין וכבשה. היום מדינת ישראת בוחרת לא להעריך את האדם כיצור תבוני ובוגר המסוגל לנתח ,ולהחליט. היום הסיפור נשאר סיפור ילדותי , אין לו השלכות על האנשות פשוט סיפר על גבר , ילד , סכין וכבשה .
היום לשיטת קברניטי המדינה הדרש הוא מסוכן ,כי האדם אשר התרגל רק אל הפשט , אינו יודע להבדיל בין דרש לפשט , אינו יודע לעשות את הניתוח האינטלקטואלי אשר הופך את האדם ליצור חושב. אלו מחשבות של אלו אשר באופן שיטתי מנסים להצר את השיח , להצר את הדרך , ולייצר קו מחשבה אחד. הדרש הוא גם הביקורת , האלטרנטיבי , הדרך להבין את החיים מזווית אחרת, וזהו מאיים מאוד על אלו שמעוניינים לשלוט, שמעוניינים שרק דרכם תהיה הדרך.
לא עירום , לא תרבות , לא קריאה והעמקה, לא הבעת דעות, לא ביקורת, לא קריאה , לא כתיבה , לא חשיבה .
כל זה נובע בעיקר כי אלו המנסים לעשות זאת חושבים שהדרך לשמר את השלטון היא דרך הצמצום וההדרה , ההשתקה וההפחדה, החסימה והמחיקה , בתוך תוכם הם יודעים שהם הפסידו זה מכבר והדרך היחידה להשיב להם את הנצחון היא להוקיע את המחשבה, להוקיע את המורכבות , להוקיע את ריבוי הרבדים, להפוך את אלו שלומדים , שרואים את המציאות מזוויות שונות לאויבי הדרך . הם מנסים לרתום את הרידוד, הסיפוק המיידי , המהירות , וחוסר הסבלנות, והגישה הפשוטה למידע עצום לטובתם כדי לייצר חברה בורה וצייתנית. כי הדרך מהבורות לצייתנות היא קצרה וברורה .
חברה בורה וצייתנית. הבורות , חוסר הסקרנות , קבלת כל אמירה כאמיתה , היא דרך ידועה לשלוט על החברה, חיזוק דרך זו כפי שאנו רואים אותה השכם והערב יחד עם פיקוח על החושבים והמבקרים , היא תחריב את החברה ותשמר את השלטון. היא תקצר את ימיה של החברה הישראלית .
החזרה אל הפשט , היא חזרה אל הבסיס , אל נקודת ההתחלה. זוהי נקודה מצויינת אם היא נקודת ההתחלה , זוהי נקודה גרועה אם היא גם נקודת הסוף.
הפגיעה לאורך זמן בחברה הישראלית היא פגיעה אנושה , היא ההפנמה בקרב הדור הצעיר שלהיות בור זה הבון טון , שלצאת כנגד כל סקרן או סקרנית , מעמיק ומעמיקה זו המשימה . שאפשר לעשות כסף היום בקלות ולא צריך לבזבז את הזמן בלימודים או בהרחבת אופקים. שאין צורך לדעת לקרוא ולכתוב כמו שצריך , שלא צריך לקרוא ספרים , שהמידע זמין לנו אז הוא נותן את המענה.
זוהי החברה שאליה מובילים אותנו , חברה בורה וצייתנית .
אין זו גזירת גורל , אפשר להאבק ואפילו די בקלות בכל גזירות הפשט והרידוד האלה. זה מחייב את כל מי שהדרש לא מפחיד אותו , ומאמין שהאדם הוא אדם מנחת , מעמיק , אשר יודע להתמודד עם מורכבויות וחייב להתמודד עם מורכבויות , לצאת לרחוב , בלי חשש ובלי מורא ולהאבק על כך.
למודי נסיון אנחנו במאבקים , וגם למודי נסיון איך מנצחים אותם . מנצחים אותה בשפה ברורה אשר גורמת לכל שוחרי הבורות והרידוד לזוז אחורה. מנצחים אותה בעקביות ובהתמדה . מנצחים אותה בחשיבה בוטחת שעומק , סקרנות , ביקורת , היא הדרך היחידה בה החברה הישראלית החפצת חיים צריכה לצעוד.
עדיין חלון ההזדמנויות לחזור אל הדרש קיימת , עדיין יש מספיק אלו בתוכנו המעוניינים לחקור ולהעמיק, להתסכל על המציאות מזוויות שונות , ולגדל את ילדינו בחברה מורכבת סקרנות , המאפשרת לחשוב ולהביע את דעותיה באופן חופשי .
אסור לחשוב שהקרב אבוד , כי הוא לא .
הגיע העת להאבק על תבונת האדם , על חברה ישראלית סקרנית וחפצת חיים , ולהחזיר את הדרש לחיינו .
רסום עם דמות של אישה , היו מחזירים להם אותה לתיקונים ומסבירים להם שאסור לפרסם דמויות של נשים בירושלים , וכך הם היו מוציאים כסף נוסף על תיקון הכרזה. בפעם הבאה שהם באו לפרסם , הם מראש נמנעו מדמויות נשים. הסיבה הייתה פשוטה , עדיף לחסוך את הכסף הזה שגם כך אינו מצוי בשפע.
ביה בכל המובנים , מדינה החיה על חרבה באופן אידאולוגי. מדינה ללא חופש ביטוי, בית משפט עליון מטעם, אמנות מגוייסת , ומשיחיות כדרך חיים.
בימים אלה מתקיימים דיונים איפה תמוקם רשות השידור החדשה . באופן לא מפתיע הוצע להוציא אותה מירושלים? למה . כי ככה עובד הנרטיב.