Archive for March, 2015

בעוד מספר ימים נחגוג את חג החירות,CSC_0051

בשעה שנסב סביב שולחן הסדר ונפתח את ההגדה , נאמר בקול , בשיר ובזמרה את החלקים היפהפיים והמשמעותיים אשר מבססים את מרכזיותה  של החירות כערך בתרבותנו. וניווכח כבכל שנה כי ההגדה   כתובה בלשון רבים .

פרשנויות רבות ניתנו לכך שההגדה כתובה בלשון רבים , כאשר הנפוץ שבהם הוא זה המסביר כי בלילה הזה אנו חלק מהעם , מהיציאה הקולקטיבית לחרות , מהקמתו מחדש של העם ועל כן האמירה היא אמירה משותפת , ברבים .

אך השאלה הנשאלת כאן , היא האם כולנו חופשיים בתוכנו כעם  , ומחוצה לנו כבני אדם , במידה כזו אשר מאפשרת לנו לומר ללא תהייה את ההגדה בלשון רבים ? האם ראוי לומר זאת כך או שמא אנו צריכים להיות זהירים יותר? האם האמירה של ההגדה בלשון רבים מחייבת אותנו במשהו או פוטרת אותנו ממשהו ? מה מקום האחריות באמירת ההגדה בלשון רבים ?

אין ספק כי ההגדה נכתבה בלשון רבים לא במקרה. לי אין ספק כי האחריות, הערבות ההדדית ופקיחת העיניים אל מול האחור זועקת מתוך הריבוי , לא רק על לחשוב על עצמנו כאנשים חופשיים אלא לקחת אחריות על חירותו של  האחר כבן אדם – ללא הבדל גזע , דת ומין.

חירות הוא  ערך נשגב , אך חירות טומנת בחובה סכנה ותמרורי אזהרה לא מעטים כאשר המרכזי שבהם הוא החירות שלי אל מול חירותו של האחר .השאלה המרכזית היא האם חירותי שלמה אם חירותו של האחר נפגעת ממנה או אינה יכולה להיות ממומשת בגללי או בשל סיבות אחרות .

בחושבנו על כך , מתברר מהר מאוד שחירותנו תלויה בחירותו של האחר , ואם חירותנו באה על חשבון האחר או בלי לקחת בחשבון את האחר , הרי חירותנו לא רק שאינה שלמה , אלא קשה לה להיקרא חרות.

חובתנו כעם הרואה בחג החירות את החג המכונן של קיומו להיות מודעים , לקחת אחריות , ולעשות מעשה כדי לדאוג גם לחירותו של האחר. חירותו של האחר היא חירותי . חירותו של האחר היא זו המאפשרת לקרוא את ההגדה בלשון רבים .

החברה המודרנית מזמנת לנו שלל אפשרויות של עבדות ושל דיכוי . בחיי היומיום שלנו אנו נתקלים בכך השכם והערב. בניצול עובדים , בתרבות הצריכה האין סופית , באפליה על רקע גזעי ובשנאה על רקע לאומי , ובאינספור מקרים נוספים אשר קצרה היריעה מלסקור אותם .

חלוקות חברתיות אלו יש בהם כדי לייצר אשליית החירות לחלק מסויים של האוכלוסיה , אך בד בבד מייצרים  דיכוי ועבדות של חלק אחר בה .

לא עלינו המלאכה לגמור אך בוודאי אין אנו רשאים ליבטל ממנה כנאמר בפרקי אבות.

כאשר נסב אל שולחן הסדר ונחגוג את חג החירות מחובתנו להיות האחר , להיות אלו המבקשים חירות מדי שנה בשנה. להיות אלו הנאבקים על חרותו של האחר , כדי להיות זכאים לחגוג את חירותנו .

הוסיפו להגדה את הקושיה החמישית –

מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות ? שבכל הלילות כל אדם חופשי לעצמו , הלילה הזה אנו מבקשים חופש וחירות לכל אדם באשר הוא אדם , ושתבטל קושיה זו במהרה מן העולם , ושבכל לילה ולילה החירות תהיה נחלתם של כולם .