Archive for August, 2015

הסטטוס קוו בעניין השבת מת – הסטטוס קוו היחיד הקיים היום הוא הסטטוס קוו המדומה שגורמים המנסים לשמר את דמותה של ירושלים כעיר סגורה , מתחרדת , כופה , חסרת סיכוי , פועלים לשמר באופן נמרץ.

לקראת פתיחת מתחם היס פלנט בירושלים וכן בית קפה עלמה בגן העצמאות בשבת  בבירה הסיקור התקשורתי התמקד כצפוי , במחאה החרדית הצפויה מצד אחד או לחלופין מעדויות דכאוניות על עתידה של ירושלים מצד שני. אין בדברים אלה כל חדש. אנחנו  כאן על ההר מורגלים לכך ויתרה מכך כולם כבר מורגלים לתפוס את מקומותיהם במשחק הזה .

אז מה קרה בנסיון יצירת המציאות ומה קרה כאן באמת ?

נתחיל במציאות

מתחם בתי הקולנוע נפתח , הוא פעל בשבת בכיף גדול , אנשים דיווחו שהיה נהדר. במקביל לזה בית הקפה בגן העצמאות נפתח השבת , אנשים חייכנים ושמחים בילו בתוך הפארק שתו , אכלו ונהנו עם חבריהם ומשפחותיהם.

הפרעות? הפגנות ? כלום . מפתיע? ממש ממש לא. ועל כך בהמשך.

אז איך משמרים סטטוס קוו מדומה בנרטיב ירושלים תל אביב?

בהכנה במהלך השבוע לקראת השבת  גם העיתונות הכתובה וגם האלקטרונית , בהתייחסותם , התעסקו בתגובות של פוליטיקאים חרדים מקומיים שקיבלו במה והצהירו שיבעירו את העיר, בפשקוויל שבכה על ירושלים ובכמה למודי קרבות שהיו אופטימים יותר או פחות בסבב הזה של המאבק.

רגע התהילה של הפשקוויל הגיע כצפוי, רגעי התהילה של העסקנים הגיע כצפוי , התקשורת התמרקה לקראת הסיקור המצופה ממנה והכל פעל כמו שעון …רק שאנחנו לא בשנות השמונים , החברה האזרחית הפלורליסטית היא חזקה ולא דכאונית , הציבור החרדי עסוק בעניינים אחרים ולא ממש מעניין אותו מתחם היס פלנט או בית קפה בגן העצמאות, יש להם סוגיות קצת יותר בוערות , כמו השכלה , פרנסה, חינוך , יוקר מחיה , מכירים את הנושאים האלה ? כן , החרדי של היום בדיוק כמו החילוני של היום עסוק בחייו ובקהילתו . העסקנות היא הרעה החולה שמשמרת מציאויות ונרטיבים שאינם עוד.

העניין הוא שאין מאבק , ושרידי ההתנהלות כאילו שאנחנו אי שם בשנות השמונים מייצרת מצג שאינו קרוב למציאות אך לצערנו מצליח לעתים להשפיע על המציאות . הסינמה סיט בתור דוגמא  לא נפתח בשבתות רק בשל העובדה שנבנתה מציאות מדומה המתארת את אשר יקרה ברמה הפוליטית והחברתית בירושלים אם זה יפתח. כל אחד הלמוד מאבקים בירושלים יודע , שסינמה סיטי יכול להפתח בשבת בלי שום הפרעה למעט הפגנות סמליות של שבוע שבועיים , אך הפוטנציאל של פתיחתו לנפץ את נרטיב ירושלים תל אביב הוא גדול מדי בכדי לזכות בתמיכה של גורמים כמו התקשורת אשר יש בכוחם להפעיל לחץ והד ציבורי ולהביא לפתיחתו ובכך להבקיע גול עצמי בנסיון הנואש של שימור הנרטיב . הנרטיב לגבי השבת בירושלים הוא כל כך חזק שיש גם ירושלמים לא מעטים שעוד מאמינים בו , ולפעמים בדרגות גבוהות ואינם ערים לשינוי השפה , משפת הסטטוס קוו  המתיישנת מיד עם קביעתה לבין דגמים אחרים אשר באמת מביאים בחשבון את האוכלוסיות השונות. האוכלוסיות השונות בירושלים בוגרות מספיק כדי להבין את הרגישויות בין אחת לשניה ולכן החברה האזרחית מכל הזרמים מייצרת שגרת חיים המתחשבת באחר מתוך הבנה של צרכים של האוכלוסיות השונות ומתוך הבנה שיש אפשרות ברורה וחד משמעית לייצר מצב בו ממומשות השאיפות הערכיות של כל קבוצה ועדיין ניתן לייצר מצב של חיה ותן לחיות.

הנסיון הנואש לשמר את הסטטוס קוו המדומה או יותר נכון את ירושלים עם הראש למטה, היה בסיקור של ליל שישי של הפתיחה של מתחם הקולנועים . תמונה מול תמונה – יס פלנט מצד אחד, הפגנות של חרדים מצד שני.

כמובן שגם בעיתונות האלקטרונית הכותרות דיברו על ההפגנות, על תקיפות שוטרים , ולא על בילוי נינוח של תושבים בשבת..

כל ירושלמי יודע שבין מתחם יס פלנט הנמצא בשכונת אבו טור בדרום ירושלים , לבין שכונת רוממה אשר בה היו ההפגנות  יש מרחק של כמה קילומטרים טובים , ולמעשה מי שיצא לבלות ביס פלנט ולא התעדכן בחדשות בכלל לא ידע שהיה משהו וסביר להניח שרוב החברה החרדית (כמו הרבה מאלו שהם לא חרדים והם קליינטים פוטנציאלים של היס פלנט ) אינה יודעת איפה נמצא היס פלנט וזה הדבר האחרון שמעניין אותה אם בכלל.

אך החדשות ייצרו כאן ארוע תקשורתי שלמעשה לא קיים במציאות שכל מי שאינו בקיא בגאוגרפיה הירושלמית ( ואנו יכולים למנות בקרב הקבוצה הזאת את הרוב המוחלט של תושבי ישראל אשר לא חיים בירושלים)  יכול לחשוב שהנה אוטוטו החרדים פורצים לתוך היס פלנט, אז זהו.. שממש לא , ממש לא קרוב, ממש לא בכיוון , וממש לא ברצון של העסקנים שהיו צריכים מתוקף תפקידם במשחק להראות מחאה כלשהי כי זה מה שמצופה בנרטיב השבת הלא מעודכן על ירושלים,

ובסיקור  מאסטרפיס ששווה צפיה  בחדשות סוף השבוע של ערוץ 2 במוצאי שבת על פתיחת היס פלנט הגדילו לעשות והשתמשו בכמה אמצעים קלאסיים כדי להבנות מציאות וכמובן בשפה שכולה יצירת מאבק (שלא ממש קיים…..)  . האחת , מאות מפגינים חרדים  בהפגנות ורק עשרות חילונים שבאו ליס פלנט (כמובן שבמציאות היו מאות רבות של ירושלמים ביס פלנט  אך זה לא תואם את נהרטיב)  . האמצעי השני הוא העמדת כתב בשידור חי ברחוב הנביאים שמחפש מהומות והפגנות. הכתב המסכן , נאלץ להודות בלשון רפה שלא ממש היו הפגנות שם אחר הצהריים……

אז מה בכל זאת היה כאן? כמו שכתבתי העסקנים החרדים צריכים לשחק את המשחק ולהוציא כמה מפגינים לרחוב , התקשורת צריכה את הסיקור הפריפריאלי והמגמתי אל מול ירושלים , החברה הישראלית מצפה לפי תפיסתה הלא מעודכנת והסטריאוטיפית שלה על עיר בירתה לשמוע על מהומות בכל הקשור לשבת בירושלים שהרי אם לא זו לא באמת ירושלים ,כי אחרת למה לסקר את זה , הרי אין בפתיחת היס פלנט או בבית הקפה בגן העצמאות יותר מאשר ידיעה מקומית. בעולם מתוקן , פתיחת שני המקומות האלה לא הייתה זוכה לפרסום חדשותי כזה.

אם כן , המאבק כנגד מה שקרוי “הסטטוס קוו בנושא השבת ” אינו אל מול החרדים , ניתן לומר שהם שחקן זניח עד לא קיים במשחק הזה. המאבק הוא נגד התדמית שנרטיב ירושלים- תל אביב מנסה בנואשות לשמר בכל הנוגע לירושלים .

המאבק אם כן  הוא כדי לייצר את פריצת הדרך בנוגע לדמותה האמיתית של ירושלים היום  לאותם יזמים אשר לא פותחים מקומות   בשבת בירושלים  כי הם שבויים בנרטיב , כי הם עדיין מאמינים בסיפור שלמעשה לא קיים במציאות ואשר מייצר מציאות.

המאבק הוא כדי לשבור את הנרטיב ולשנות את התפיסה של ירושלים בקרב תושבי המדינה אשר שבויים בתדמית על ירושלים של זמנים אחרים . זוהי משימה אשר מולה עומדים כוחות אשר אינם מעוניינים להכיר בעובדה שהתהליכים המשמעותיים והמרתקים ביותר שעוברים על החברה הישראלית ההטרוגנית קורים בירושלים , אלו כוחות המורכבים מאלו אשר אינם רוצים לצאת מאזור הנוחות שלהם ולראות מציאות מורכבת ומרתקת שמייצרת דגמים של חיים משותפים שאינם קיימים במקומות אחרים.  אלו כוחות החוששים מכך שיש מרחב תרבותי משמעותי ומשפיע מחוץ לגבולות תל אביב.

אלו כוחות המורכבים גם מאלו אשר עזבו את העיר אך לא מוכנים לקבל את השינוי הדרמטי שמתחולל בה בשנים האחרונות  , מתרפקים בנוסטלגיה על עברה שלא התקיים מעולם , ונלחמים בעוז כדי להכפיש אותה, להרכיב תמונה מלאת רוע (במסווה של אהבה לעיר)  וזאת כדי להצדיק את עזיבתם , הם אלו שלא משחררים אותנו מעצמם ומקבלים עליהם את עזיבת העיר כעובדה מוגמרת ויתרה מנסים להזיק לה  .

ירושלים היא עיר מלאת חיים ומלאת מורכבויות אשר נאבקת בעיקר בחזית הזאת. יס פלנט ועלמא ימשיכו לפעול בכיף , אני גם מאמין שהסינמה סיטי יפתח בקרוב בסופי שבוע, וכולי תקווה שיזמים נוספים יבואו ויפתחו בה עוד יותר  את תרבות הפנאי בסופי השבוע לטובתה ורווחתה של החברה הישראלית כולה.

החברה הישראלית מצידה צריכה להתנער מתדמיות על עיר הבירה ולהרכיב תמונה מרתק שלה של רקמת חיים יומיומים בשילוב רבדים נוספים בה. אנחנו בדרך לשם , ירושלים הפלורליסטית והכוללת את הרוב המכריע של תושביה  נעה לשם בבטחה.

DSC_0363

הסיקור התקשורתי של העצרת בירושלים באי הבנתו את עומקה ואת חשיבותה והמשך הקו הידוע של סיקור פריפריאלי של מה שקורה בירושלים , יש לו משקל רב בהנצחה ולא בהיותו סוכן שינוי של המציאות הקשה בה אנו נמצאים.
סיקור פריפריאלי של ירושלים הוא דבר שבשגרה. כך התקשורת מתייחסת אל העיר. סיקור המנציח את נרטיב ירושלים -תל אביב ומשמר תדמית. אי הרצון להפניםהשהשינוי יבוא מירושלים ולא מתל אביב מתבטא בשיח בשפה , בשאלת השאלות ובדברים שנראים לכאורה שוליים , אך הם לגמרי יוצרי מציאות. שלוש דוגמאות מסיקור העצרת ,שלושתן לקוחות מתכנית הבוקר של ערוץ 2 והן לגמרי מייצגות את הכיוון :
1. כתובית רצה בתחתית המסך – אלפים בתל אביב , מאות בירושלים.
2. אחד הפצועים מהעצרת נשאל ” תצעד גם בשנה הבאה בירושלים?”
3. הבלטת העובדה ששוטרים לא נתנו לחרדים להכנס לעצרת.

בואו נצא ונלמד:
מאות – ירושלים – מעט אנשים – שוליות – מאות אנשים לא משנים מציאות – מסכנים.

תצעד גם בשנה הבאה בירושלים? – קרי: הצעדה בירושלים היא קוריוז , היא חיצונית לעיר , אף אחד לא באמת גר בירושלים , אתה תבוא לצעוד בירושלים . ובנוסף: ירושלים עיר מסוכנת , כולם מסתובבים עם סכינים ומחכים לדקור.

חרדים – שם הקוד של ירושלים – איך אפשר לא לדבר על החרדים בירושלים? ירושלים עיר חרדית לא?

ועכשיו למציאות:
אלפים השתתפו בירושלים , שאלת הצעדה האם היא תתקיים או לא היא בכלל לא על הפרק , מצעד הגאווה הירושלמי הוא חלק אינטגרלי של העיר וצועדים בו גם חברי הקהילה הגאה וגם המון ירושלמים אחרים אשר אינם משתייכים לקהילה.
לשאלות “תצעד גם בשנה הבאה בירושלים?” היא ממש כמו לשאול “יהיה מצעד גאווה בתל אביב בשנה הבאה?”. ירושלמים חיים בעיר הזאת , קמים בבוקר ומכינים סנדוויצ’ים לילדיהם לבית הספר , הולכים לעבודה , הולכים לשתות בירה טובה ואז להופעה מעולה . כן , יש אנשים שחיים בירושלים , ממש ממש כמו בתל אביב .
הציבור החרדי עובר בשנים האחרונות שינוי דרמטי , החברה הישראלית רוצה להשאיר אותו תקוע בגטו כי זה משרת יופי את הנרטיב הישראלי , הציבור החרדי הירושלמי הוא ציבור מרתק , המבקש להכנס לחברה הישראלית ומוצא את דרכיו לעשות זאת גם בהקשרי הקהילה הגאה, ההשתייכות אליה והתמיכה בדרכים שונות בכך שמתקיים מצעד הגאווה .

בעצרת אתמול בירושלים נפרצו דרכים חשובות , הרכב הדוברים , החל מנשיא המדינה שמהווה האור ההולך לפני המחנה הרוצה לחיות כאן כל אחד לפי אורח חייו.
אורתודוכסים , קונסרבטיבים ורפורמים וחילוניים על במה אחת , לא רק מדברים על העבר כי עם בעיקר מתווים חזון לעתיד. וכמובן שני הרבנים האורתודוכסיים הרב בני לאו והרב רפי פויירשטיין אשר פרצו דרך בלי להתבלבל ובלי לגמגם והציבו סטנדרט של חיים גלויי פנים ותמיכה ברורה בכך שכל אחד יחיה את חייו לפי רצונו ויתרה מכך בהזמנה של הומואים דתיים לבוא לרבנים , להתייעץ , לשוחח, לא להשפט ולא להיות מבוקרים , אלא לבוא לרב כדי לקבל את התמיכה ,את האוזן ואת ההבנה.

דברים גדולים ועמוקים קרו אתמול בירושלים – החברה הישראלית צריכה להפנים אם היא חפצת חיים כי מציון יוצאת הבשורה ורק לירושלים יש את הכח העמוק, הליברלי , האוונגרדי ופורץ הדרך לשמור על ישראל מדינה שבה כל אחד חי את חייו לפי השקפתו.