Archive for April, 2015

עכשיו הזמן לצאת ולהאבק – אסור שמשרד החינוך יהיה בידי מפלגת הבית היהודי

בקשתו של נפתלי בנט להתמנות לשר החינוך ושל איילת שקד לשרת התרבות , מעבירה בי צמרמורות ופחד בייחוד בשל האדישות הנוראית שהמהלך הזה יתקבל בחברה הישראלית. החברה הישראלית תפקיר את אחד מנכסיה המשמעותיים ביותר ביד מפלגה בדלנית , חשוכה , יהירה , פלגנית , לאומנית קיצונית , המקדשת את הקשר בין לאומנות לדתיות , ובכך מנציחה באופן אידאולוגי הפליה עם ניחוח עז של גזענות בדמות “ובנו בחרת מכל העמים ” .sefer

החברה הישראלית תמשיך לבהות אל החלל בחוסר הבנה של המשמעות של נתינה של משרד החינוך ומשרד התרבות לבית היהודי. החברה הישראלית תמשיך לטמון את ראשה בחול ולא לרצות לראות ולהתמודד ערכית אל מול תהליכי ההדתה המואצים ותהליכי החינוך  הלאומניים קיצוניים -בדלנים  שמובילה מפלגה זו ורבניה בראשה.

המפלגה הוכיחה במהלך מערכת הבחירות את מה שיודעים כבר שנים , זוהי מפלגה סקטוריאלית ויהירה המאמינה בעומק ליבה שהיא מחזיקה את מפתחות האמת של היהדות ושל הישראליות . לא בכדי איילת שקד בכל ראיון שנתנה עם תחילת המשא ומתן הקואליציוני הודיע שהם נחושים לשים בהסכם הקואליציוני את חוק הלאום ואת הגבלת עמותות השמאל כתנאי יסוד לכניסתם לממשלה.

אך זה בקטנה.

בגדולה , אם בנט יהיה שר החינוך  ואיילת שקד את משרד התרבות , הם יקבלו לידיהם  משרדים המתווים בסופו של דבר את דמותה של מדינת ישראל וכך זה ייראה:

1) לאומנות , לאומנות , לאומנות

2) אורתודוכסיה כדרך האמיתית והיחידה של היהדות

3) הגבלת חופש הביטוי

4) אפליה מובנית של מיעוטים.

5) שיסוי אוכלוסיות אלו באלו .

6) הגבלת חופש היצירה.

7) הקצנת האקלים החברתי האלים כלפי כל מי שלא יביע את הדעות הציוניות “הנכונות”.

ועוד פנינים רבות….

תהליכי ההדתה אשר החלו בצה”ל בחסות הערפל בו חיה החברה הישראלית על ידי רבנים מהציונות הדתית אשר חושבים שצה”ל זה צבא יהודי ולא צבא ישראלי יוצרים עיוותים קשים בתוך הצבא. הם אלו אשר מובילים את מדיניות ההפרדה וההדרה של נשים בתוך הצבא . מדומה . הם אלו אשר עושים ככל העולם על רוחם ופוגעים בערכי יסוד פלורליסטים . והם אלו המעוורים את עיני החברה הישראלית בפסאודו נחמדות יהירה האומרת “אנחנו יודעים מה זה יהדות , זה בסדר אל תדאגו ” וגונבים את הסוסים בלי שמישהו שם לב .

הלאומנות הקיצונית תקבל זריקת מרץ בתוך מערכת החינוך – ובלי להניד עפעף נמצא את עצמנו ואת ילדינו בתוך מערכת מפלה ויהירה , מפרידה ומתסיסה וכל זה במטרה להגשים את “אותנו בחרת מכל העמים”.

חינוך , הוא היסוד עליו מושתתים חיינו וחיי ילדינו כאן והוא המקור לשאיפתנו העמוקה לחיות פה בשלום עם שכנינו, בשלום בתוכנו , ובמדינה משגשגת . בנט ייקח אותנו לימי החושך , הבדלנות , ושנאת האחר כמשנה סדורה.

החברה הישראלית עדיין חיה בפנטזיה שהבית היהודי זה זבולון המר ז”ל או יוסף בורג ז”ל ועל כן מה רע בקצת “יידיש קייט”?

מינוי של בנט וחבר רבניו הקיצוניים לאחד ממקומות המשפיעים ביותר על החברה הישראלית , הוא בבחינת השלמה שהמדינה הזו מצטרפת אל החשוכות של המדינות הפונדמנטליסטיות, הלאומניות הקיצוניות , הבדלניות , אשר מגייסות את החינוך לכל אותם הדברים ובגאון .

כל מי שישראל יקרה לו , כל מי  שדמוקרטיה ופלורליזם הם בעומק נפשו חייב לקום ולהאבק במהלך הזה. אפשר לעשות ואפשר לנצח את החושך.

הבית היהודי במשרד החינוך – מיטוט בסיסה הערכי של מדינת ישראל- אסור לתת לזה לעבור!

אל תחששו להגיד את הדברים בקול , אל תתנו לאלו הבאים להשתיק קולות לנצח.

אסור לשתוק ולו לרגע , אסור שמינוי כזה יעבור , זה בנפשנו .

ת

Advertisements

משהו עמוק השתנה בשנים האחרונות בשפת השינוי החברתי בתחומי הזהות. שינוי זה  מוביל את הדרך לתחבורה ציבורית בשבת , האוטובוס כבר יצא מהתחנה והפעם הוא לא יחזור כלעומת שבא , הדיבורים הופכיbusם למציאות.

המובילה כמובן היא ירושלים , אשר מייצרת את השיח האוונגרדי , המרתק , היצירתי ופורץ הדרך המסוגל לחשוב מחוץ לקופסה , מירושלים תצא הבשורה, כרגיל…..

ירושלים תהיה הראשונה לפרוץ את הדרך לתחבורה ציבורית בשבת באמצעות פרוייקט “שבוס ” (http://www.shabus.co.il) . מעניין לראות שכמעט ולא מזכירים את הפרוייקט בתקשורת בימים אלה. התקשורת ממשיכה את השיח הישן ומביאה לקדמת הבמה את הלעומתיות המיושנת.  החשיבה הירושלמית נמצאת במקום אחר לגמרי . “שבוס” הינופרוייקט אשר לא מתעסק בהפגנות , אלא בעשייה של ממש, בחשיבה מחוץ לקופסה ובמתן מענה מעשי לסוגיה חשובה במרחב החיים . אי ההבנה התקשורתית של פריצת הדרך הירושלמית הדרמטית  ולכן אי סיקורה , או אי הבלטתה בשיח על תחבורה ציבורית בשבת קשור כבכל פעם  בנרטיב תל אביב – ירושלים שלא אעסוק בו כאן .

השיח הירושלמי בהובלת ארגונים חברתיים , פעילים חברתיים , ומפלגות מקומיות פלורליסטיות זז מהשיח הלעומתי הלא מקדם , הבכייני והמתוסכל לשיח ערכי , יצרני ויצירתי.

אז מה למעשה השתנה ?

השתנתה ההבנה , שהעגלה מלאה , מאוד מלאה , ויתרה מכך , פוצח הקוד של הדינמיקה של השינוי. הקוד הוא פשוט : חשבו ערכית , עשו , תתעקשו , תהיה מחאה , לא חשוב , היא תעלם , השינוי ישאר ויקנו את מקומם המכובד במרחב , אלו המתנגדים יתאימו עצמם למציאות החדשה ומובילי השינוי יביאו בשורה לציבור המחפש את השינוי שנים . אין אלו דברים בעלמא, אלו דברים שקורים בירושלים פעם אחר פעם , והשינויים הם משמעותיים ובסופו של דבר מביאים לשינוי עמוק בכל רחבי הארץ.

הדוגמאות בירושלים הן רבות מספור , החל בשינוים המשמעותיים הקורים בכל הנוגע לפנאי משפחתי בשבת , המאבק בהדרת נשים , הקמת מערך כשרות המבוסס על אמון , מאבקים סביבתיים מוצלחים השומרים על העיר, מאבקים חינוכיים והתארגנויות הורים  . לכל אלה שותפים ארגונים כגון התנועה הירושלמית , רוח חדשה , צעירים במרכז , ומפלגות כמו ירושלמים , התעוררות , מרצ ועוד המון ארגונים לשינוי חברתי הפועלים כאן , כמובן גם הרבה מאוד יחידים המבליטים את השפה הערכית הפלורליסטית אשר שותפים שותפות מלאה במהלכים ערכיים אלה .

ההבנה שהערכים אשר מבטא הציבור הפלורליסטי אינם נופלים בערכם מערכים אחרים , הופך את שפת השינוי לפוזיטיבית – ערכית אשר מחייבת את אלו החולקים עליה להתמודד למולה בשיח ערכי.

תמו הימים שבאים הטיעונים לפתיחת בתי קולנוע בשבת , או להפעיל תחבורה ציבורית בשבת באו ממקום לעומת , יצאו החוצה כמאבק נגד הדתיים ולא כשיח ערכי  , אין זו המוטיבציה היום. היום השיח הוא אחר בו האדם רוצה לממש את ערכיו  ועל כך יאבק , ובעיקר יפעל כך לא כתגובת נגד אלא כמימוש הערכי עצמו., אולי הדבר החשוב ביותר הוא ההבנת שדרכו לא פחות ערכית מדרכים אחרות .

על כן התחבורה הציבורית בשבת נוע תנוע , “שבוס” וירושלים יפרצו את הדרך, וכל אחד יוכל לחגוג את השבת היהודית והאוניברסלית שלו בדרכו , ללא אפליה סוציו אקונומית , זהותית או אחרת  , ועם הרבה מאוד משמעות לשבת כיום מנוחה ופנאי.

השיח הערכי ישיב את השבת למקומה הראוי כיום המנוחה אשר בו כל אחד וכל אחת יבטאו אותו בדרכו הערכית.