Archive for December, 2016

צנזורה עצמית היא הסכנה הגדולה ביותר לחופש הביטוי,לדמוקרטיה בישראל ולדמוקרטיה בכלל.

מהי צנזורה עצמית?

צנזורה עצמית היא החלטה מודעת של גוף מפרסם או יוצר , לצנזר את עצמו ביצירתו מראש מפני החשש שיפגע כלכלית או בכל דרך אחרת  אם יצור את יצירתו כפי שהוא היה רוצה ולפרסמה.

צנזורה עצמית היא החלטה מושתתת על ההנחה כי ידועה מראש מה תהיה התגובה כתוצאה מהפרסום אז עדיף להמנע ממנו או להתאים אותו לגחמות השליט.)

 

דוגמא : בשנת 2010 השתתפתי בפגישה בה אחד מארגוני התרבות בירושלים סיפר  על הדינמיקה של פרסום מודעה לקראת ארוע שהם מארגנים . הם היו שולחים פknessetרסום עם דמות של אישה , היו מחזירים להם אותה לתיקונים ומסבירים להם שאסור לפרסם דמויות של נשים בירושלים , וכך הם היו מוציאים כסף נוסף על תיקון הכרזה. בפעם הבאה שהם באו לפרסם , הם מראש נמנעו מדמויות נשים. הסיבה הייתה פשוטה , עדיף לחסוך את הכסף הזה שגם כך אינו מצוי בשפע.

זהו צנזור עצמי קלאסי. המאבק להחזרת דמויות נשים לפרסום בירושלים בסוף 2011 שנחל הצלחה דרמטית ושינה את פני המרחב הציבורי הפרסומי העיר מאז ועד היום , הושתת בין השאר
בהבנה שהעלמות נשים בפרסומות נבע בעיקרו מצנזור עצמי במשך שנים , שנבע מהתפיסה השגויה שפרסומות עם דמויות נשיות יושחתו מיד עם פרסומן.

החברה הישראלית באמצעות ממשלת ישראלית ובעיקר על ידי שרת התרבות , שר החינוך , שרת המשפטים וראש הממשלה עוברים מכבש של צנזור עצמי.

ברגע שמאיימים בשלילת תקציבים , האמנות מצנזרת את עצמה באופן אוטומטי. ברגע שמכנים כל מי שמביע עמדה הנוגדת את עמדת הממשלה בוגד, אנשים מצנזרים את אמירותיהם באופן אוטומטי.  כאשר אמירה או עשיה אמנותית מאתגרת את גבולות חופש הביטוי היא מוגדרת מיידית כהסתה
ואת היוצר או האומר כבוגד.

ממשלת ישראל מובילה תהליך הנקרא “החברה הרדודה ” = חברה שאינה מעוניינת  ואט אט גם אינה מסוגלת להבין דברים בהקשר , לנתח , להעמיק , אלא מפרשת רק על פי הרובד המיידי הרדוד ביותר את מה שהיא רואה מולה .

הצנזור העצמי קורה באופן שיטתי ומשנה את פני החברה באופן דרמטי . הפתרון המיידי לכאורה הוא להיות מודעים ולא לצנזר , אלא להאבק ולאתגר את המערכת כדי לשוב להיות חברה אשר מסוגלת להלך על גבולות חופש הביטוי כדי לחדד מסרים ולהעביר רעיונות.

התהליך הנוסף והאלים אשר עובר על החברה 

החברה עוברת במקביל זה שנים תהליך נוסף , תהליך של תגובות קיצוניות ולא פרופרוציו
נליות , אלימות ובעיקר רדודות , לכל מה שלא מתיישר עם גחמות השלטון, לכל מי שמצדד בדמוקרטיה כמערכת ערכית ועל כן הופכת כל חולק לבוגד והתרת הדם הפכה כאן מטבע עובר לסוחר. על כן גם אמנים וגם עוזרות פרלמנטריות , יעדיפו לצנזר עצמן באמנות ובלבוש מאשר להאבק על צדקתם – פשוט כי יש פחד בסיסי מאלימות קשה.

ממשלת ישראל מובילה תהליך של יצירה-קטלוג תגובה בשונה מיצירה – חשיבה וניתוח- תגובה.

אחת הדוגמאות החברתיות המובהקת לשינוי שחל בחברה היש
ראלית בכיוון הזה הוא פרשנות של תלמידי הרבנים לרבניהם אם בעבר דברים קשים של רבנים אשר אתגרו את גבולות חופש הביטוי נאמרו בידיהם מתוך ידיעה כי תלמידיהם יבינו שדברים אלה באים כדי להצביע על חומרת הרגע אך לא כהלכה למעשה. היום דברי רבנים מתפרשים כהוראות הפעלה , תלמידי הרבנים אינם מסוגלים ובעיקר אינם רוצים לנתח ולהבין מה ניסה רבה להעביר אלא להעביר הכל למישור הפעולה הרדוד ובעיקר המסוכן.

השרה רגב גם משתתפת בחגיגת הרדידות הזאת ,ולמעשה כל הממשלה מבינה שמולה עם שאין לו עניין יותר להעמיק , לנחת , להבין השלכות , להבין מש
מעויות ,ובעיקר אין שום רצון להיות חלק מהעולם הגדול.

על כן אפשר להפוך חלק עצום בעם לבוגדים , לסלף את ההסטוריה , להסית כנגד ערבים אם זה בהמצאת מציאות ביום הבחירות , או מתן תשלום למתנחלי עמונה בדמות הריסת בתים לערבים.

 

וכולם ימשיכו להצטנזר ,בשל החשש שיבולע להם , שיפוטרו מעבודתם , שתפגע פרנסתם , שיוגדרו כבוגדים.

השיטה של הממשלה עובדת ובענק.

אז מה עושים?

קשה לענות על כך ,אך בראש ובראשונה חייבים לייצר עוד מנגנונים לניתוק התלות הכלכלית של האמנות והאמנים בשלטון כדי להאבק בצנזורה העצמית  ובמקביל לגלות אומץ ולאתגר את חופש הביטוי , כדי להרחיב מחדש את גבולותיו אל מול מגמות מסוכנות של צמצומו.

צריך להתחיל משם . צנזורה עצמית מבשרת את סופה של הדמוקרטיה הישראלית ושל המפעל הציוני.

אני אופטימי. תמיד . יודע שיש בכוחה של החברה האזרחית להשיב לחברה הישראלית את עומקה ואת תקוותה.