Archive for May, 2016

מדי פעם שואלים אותי . אורי , למה אתה משקיע כל כך הרבה אנרגיות בעניין הצגת ירושלים בתקשורת? למה זה כל כך חשוב לך?midba

אז אני מספר להם שבשנת 2011 כאשר יצאנו במסגרת פרוייקט “לא מצונזרת” של התנועה הירושלמית , להאבק כדי להחזיר את דמויות הנשים לשלטי החוצות בירושלים לאחר שהודרו באופן מכוון ושיטתי , שמעתי את קובי אריאלי בגלי צה”ל. קובי אריאלי הגיב לכתבה שפורסמה בעיתון ושכותרתה הייתה “הנשים מחזירות עצמן לשלטי החוצות בירושלים” – אריאלי הגיב על הכתבה ואמר “חמוד , לא יצליח להם “. הסוף ידוע – אותו קמפיין היה אחד הזרזים לפריצת המאבק נגד הדרת נשים בכל הארץ , וכיום 5 שנים אחרי , הפרסומות בירושלים כוללות נשים וגם גברים ואגלה לכם סוד גלוי, אין השחתות.

אז מה המשותף למגלי ארצות , כיבוי אורות , השבתת שמחות וירושלים? אלו שמות של סוגות עיתונאיות המכונות כך על ידי אוהבי העיר שבהם משתמשים העיתונאים בכתבות לקראת יום ירושלים.

יום ירושלים – יום לא אהוב במיוחד על ידי ירושלמים במתכונתו הלאומנית , הפך להיות גם יום בו מקבעים את התדמית של העיר . התדמית לא ממש קשורה למציאות – אך רוב האנשים חיים על תדמיות לא על מציאות.

אז להלן הסבר קצר על כל אחת מהסוגות (עם דוגמאות קצרות )

מגלי ארצות – מגלי ארצות היא סוגה אשר בה העיתונאי מגלה משהו שנראה מאוד מפתיע שיכול להתקיים בירושלים . לדוגמא- “לא תאמינו , יש מסעדה לא כשרה בירושלים , שרימפס בעיר הקודש ,הייתכן ?”  – סוגה ותיקה ואהובה , היו קשובים!

כיבוי האורות- כיבוי האורות היא סוגה ותיקה ומבטיחה אשר מטרתה להראות שאין יותר חילונים בירושלים לדוגמא : “התיישבנו בפאב X אשר מהווה המעוז האחרון של החילוניות בירושלים ” , בשכלולים הסוגה תכלול גם את “העיר מתה, אין כאן לצעירים מה לעשות , תראה תראה , הכל נטוש”. סוגת הכחדת החילונים מירושלים היא סוגה שיטתית היכולה להיות גם מלווה בהפתעה כגון “ואני חשבתי שכולם כאן דוסים” -כלומר -“אין לי מושג ירוק על ירושלים אבל זה מה שלימדו אותנו ”

השבתת שמחות – השבתת שמחות היא סוגה חדשה אשר נולדה מתוך ההבנה שהשנים האחרונות הם שנים של פריחה תרבותית בירושלים ויתרה מכך , שעשייה מקורית , אוונגרדית , פורצת דרך ובעיקר שמתעלמת מביצת תל אביב כי היא מדלגת היישר ללונדון , ניו יורק, רומא , פריס, ברצלונה ועוד, היא דבר שכיח יותר ויותר בירושלים ועל כן יש להשבית את השמחה .

לדוגמא :כתבה ששודרה השבוע בטלוויזיה תחת הכותרת “החצר האחורית של מחנה יהודה”  שבה הפלא ופלא גילו לנו שהבליינים בשוק מחנה יהודה עושים רעש! ויתרה מכך שבבוקר מגלים שכמה ששתו יותר מדי הקיאו.

לשם השוואה , בכניסה לכל פאב בתל אביב ובחיפה מקבל כל בליין מד דציבלים , שקית הקאה , ומטאטא עם יעה קטן , לא להשאיר אחריו לכלוך.

 

יש כאלה שאומרים לי , זה בראש שלך, לא באמת בונים תדמית , ככה באמת העיר נראית . אז זהו , שלא.

בניית התדמית של העיר היא דבר עתיק והיום הכתבים רק ממשיכים את המסורת כי כאשר מגיעים לירושלים זה מה שהם מאמינים שיראו, עיר מתחרדת , מלוכלכת , ענייה , מדכאת , שכולם נוטשים אותה . אז כשמסתבר שלא צריך לבחור. האם להציג את ירושלים כמות שהיא ואולי פתאום לראות את המהפכה שהיא עוברת , או פשוט להמשיך את המסורת , כי הרי גם יש לא מעט ירושלמים שעדיין מדברים בשפה העתיקה הזאת , ששייכת לימים אחרים , לשנים אחרות .

בכל שנה ביום ירושלים מקרינים בערוץ 2 את הפרק על ירושלים של הסדרה “הרצל אמר” , סדרה נפלאה ומקסימה רק שהפרק על ירושלים צולם בשנת 2007 ואכן הוא מראה את ירושלים בשפלותה , כאשר הכל כאן היה למכירה והדכאון באמת שרר כאן. אך גם ב2015 הפרק הוקרן כאילו שהוא ללא הקשר וללא זמן.

כאשר ערוץ 2 ממשיך את אותו הפרק , והממשלה מוציאה יחידות ממשלתיות מהעיר , וכל הסוגות מתאחדות ליום אחד בעיתונות , וכל הירושלמים (וזה הרוב) ששונאים את יום ירושלים הלאומני לא מושמעים .  ירושלים תשאר רק תדמית . אבל לא נרפה גם אם זה נראה מציק ומנג’ס, ונמשיך להתענג על יופיה הפיסי , יופיה האנושי , מורכבות ובכך שהיא מקדימה את החברה הישראלית בחשיבתה ובעומקה  בשנות דור כי היופי של העיר הזאת הוא שכאן באמת השמים הם לא הגבול.